איך לימדו אותי טניס במכון וינגייט? "אל תאבד מבט עם הכדור ויהי מה!". אבל אלה היו הימים של רקטות מעץ. היום בוימבלדון – מי שחוזה ומי שמבין קצת – רואה שהעקרון הזה הלך לעולמו כמו שעון קפיץ.

במץ' חצי הגמר בפרנץ' אופן בין רפאל נדאל ונובאק ג'וקוביץ' , רפאל עשה זאת פעם אחת, והסרבי שלוש פעמים. בוימבלדון, על הדשא המהיר, זה קורה כמעט בכל מץ': השחקן מתמתח לעבר כדור צדדי רחוק לכיוון הבקהנד. אין סכוי לחבטת שתי ידיים שהפכה לחבטה המועדפת על 95% מהטניסאים שלא קוראים להם רוג'ר פדרר. אז מה עושה השחקן(ית)?  מוותר מראש על ה-"TWO-ARM STROKE" חסר הסכוי, ועובד לחבטת יד אחת שאיתה הוא יכול להגיע כ-20 ס"מ לפחות יותר רחוק.

עד מה שקרה באליפות צרפת פעם אחת בין נדאל וג'וקוביץ', וקורה יותר ויותר בוימבלדון – בינתיים בצורה יותר ויותר קבועה רק ע"י ג'וקוביץ', נדאל, אנדי מוריי, וגאל מונפילס – בגלל מהירות הכדור ובגלל הדשא החלק: השחקן לא רק שמוותר על 'שתי ידיים' אלא שהוא מוסיף החלקה בכפות רגליו להשגת עוד 20-30 ס"מ, ואז הדרך המהירה ביותר לחזור למרכז המגרש היא להשתמש במומנטון הזוויתי (ANGULAR MOMENTUM) להשלמת סיבוב של 360 מעלות, והמומנטום עוזר לך לחזור למרכז המגרש כמה שיותר מהר.

אבל איך למדתי פעם בשעור ל-"ניבון עברי"? עלייה וקוץ בה (או 'אלייה וקוץ בה'?): בזמן הסיבוב השחקן בועט בעקרון ה-"אין להסיר מבט" בתחת (היי, הפרופסור שוב מנבל את פיו! מתי יבוא סוף לניבולי הפה שלו?). למעשה הוא לא מאבד רק את הכדור, אלא את יריבו, את המשטח עצמו, ושלושת רבעי הקהל.

נובאק אומר: "לא הייתי מלבד את הבנים שלי לשחק ככה, אבל המשחק הפך להיות כה מהיר שלפעמים זאת הדרך היחידה לשחק את הכדור. אני משתמש בזה יותר ויותר והשגתי כבר כמה נקודות כך שבעבר היו אבודות".

זאת התוצאה של רקטות טובות יותר, אתלטים גבוהים וחזקים ומהירים יותר, ומשטחי טניס מהירים יותר. השחקנים חייבים להתמודד עם כדורים מהירים יותר מאי-פעם, ומאחר והם בעצמם טובים, מהירים, וחזקים משחקני העבר, הם מוצאים – חייבים להמציא – דרכים חדשות להתמודדות עם התנאים החדשים. הנה עוד 'דרכים חדשות': ה-HALF VOLLEY הנמוך כמעט עד הריצפה של אגנייסקה רדוואנסקה, או ה-SLICE בפורהנד של פדרר בפיסוק רגליים שכבר נתנו לו שם – 'SQUASH SHOT'. עתה הסיבוב ב-360 מעלות שכבר נתנו גם לו שם: "BLIND SPIN". בינתיים ג'וקוביץ' הוא המשתמש מספר אחד בזה אבל כפי שקורה בכל ספורט, "מה שטוב למייקל ג'ורדן צריך להיות טוב גם בשבילי", ובאליפות ארה"ב, ה-US OPEN בפלשינג מדו בסוף אוגוסט נראה בוודאי עשרות שחקנים ושחקניות משתמשים בספין החדש.

ג'וקוביץ' נשאל אם הוא מתאמן בזה. הוא הגיב, "עד עתה הכל היה רק אינסטינקט, אבל ברור שאני, ואחרים, נתחיל להתאמן בזה יותר ויותר. על המשטחים המהירים ב-US OPEN לא תהיה ברירה אלא להשתמש בספין, דבר שהיה UNHEARD OFF עד לפני כמה חודשים בלבד".

הספין הזה הוא CALCULATED RISK: השחקן חוסך צעד נוסף ע"י שהוא מציב את הרגל החיצונית ודוחף חזרה לכיוון מרכז המגרש. התשלום? איבוד מבט עם הכדור. לג'וקוביץ' ומוריי – בינתיים הטובים ביותר בזה – הסיכון משתלם.  "הוא נעשה רק ברגעי משבר כשאין דרך להגיע לכדור בשתי ידיים עם עזרה מהרגל האחורית. מה שעוזר הן הרקטות הקלות יותר בזמן שהן רחבות יותר, עם SWEET SPOTS גדולות בהרבה", אומר ג'קוביץ'.

אם ג'קוביץ' ינצח שוב את וימבלדון, או אנדי מוריי יביא את הגביע לבית אחרי 77 שנות בצורת – שני השחקנים שהתאהבו בספין – אז בטניס יהיה תרגיל חדש להתאמן בו.